והזמן עובר. השנים חולפות.
כשאת מסתכלת לאחור על הדרך שעשית — כן, עשית דרך —אבל בפנים את שואלת את עצמך:
אבל איפה אני?
לאן באמת הגעתי?
האם אני יכולה להיות שלמה עם היום שלי,
או שאני מסתפקת בלהודות על מה שיש
ומקווה שיום יבוא ויהיה יותר טוב?

— רק לקוות בלי דרך מובנית שמדברת אלייך ולשפת הלב שלך, זה כמו לחלום בהקיץ...

זה לא כישלון.
זה לא שאת לא מנסה מספיק.

זה פשוט… הגוף, הנפש שלך מחכים...הם בממתינה...
מחכים לתנאים הנכונים כדי להזיז משהו שמתחת לפני השטח.

משהו עדין, שקט, שלא דורש מאמץ,
ושאין צורך לגעת בכאב ישן או לחפור בזיכרונות.

העניין הוא שאת כבר לא רוצה לחכות יותר,
את מוכנה לשינוי שיקח אותך לשלב הבא שלך.

שינוי לא חייב להיות מאבק.
שינוי יכול להגיע ברכות. בעדינות.
באופן שמאפשר לך להרגיש, לנשום, ולתת לחושים שלך להוביל.

דרך חוש הריח -ארומתרפיה ריגשית,
או דרך דמיון מודרך,
או דרך הציור שעולה מתוכך —
או דרך שילוב של כל השלוש
את רואה משהו חדש נובע מתך תוכך.
משהו שלא ידעת שהוא שם.

ואז, ברגע אחד את פתאם שמה לב שאת באמת נושמת.
והקלה מגיעה.
בלי מאמץ.
בלי מלחמה פנימית.

וכשהיא מגיעה — פתאום הכל קצת יותר ברור.
פתאום אפשר לבחור באמת במה שטוב לך.
פתאום את מבינה:

כן, אפשר אחרת.
כן, אפשר להרגיש קלות, בהירות, בחירה — עכשיו.

וזו לא סתם חוויה.
זה הרגע שבו את מתחברת לעצמך מחדש.
הרגע שבו הגוף, הלב והמוח שלך מתחילים לדבר בשפה אחת —
שפה של רוגע, הקלה, והבנה עמוקה.

את מתחילה להרגיש את השינוי גם מחוץ לעצמך.
האנרגיה שלך משתנה, הבחירות שלך נעשות ברורות יותר,
ואפילו הדברים הקטנים שהיו תמיד מסביב —
העבודה, המשפחה, השגרה — מתחילים לקבל צבעים אחרים לגמרי.

פתאום את שמה לב לדברים שבאמת מעניינים אותך,
למה שאת רוצה להשקיע בהם את הזמן שלך, ואיך זה מרגיש
כשאת עומדת במרכז חייך שלך, לא רק משתדלת לעמוד בכל הציפיות.

את מרגישה שייכות למשהו שמרחיב אותך, תומך בך, מחזיר לך את העוצמה שלך.

וזה רק מתחיל. כי ברגע שאת נותנת לעצמך את המקום הזה, הדרך שלך מתבהרת, והמסע אל עצמך — עדין, נעים ומלא משמעות — רק מתגלה עוד ועוד.
וזו בדיוק הסיבה שבגללה יצרתי את מועדון "יוצרות את החיים".

כי, בכנות? אין ממש מרחב כזה בשום מקום אחר.
יש קורסים במדיטציה,
סדנאות נומרולוגיה,
לימודי רפלקסולוגיה,
מיינדפולנס,
כלים רוחניים ומודרניים —
כל אחד מהם טוב בפני עצמו.

אבל כמעט אף מקום לא מאפשר מרחב הוליסטי שלם, שמאפשר לך גם ללמוד תחת קורת גג (וירטואלית) אחת,
גם לחוות, גם ליישם — הכל בדרך שמובילה אותך קדימה, לא במעגלים סחור סחור.

אני בטוחה שיצא לך כבר להשתתף, אולי אפילו יותר מפעם אחת באיזה קורס שאולי מאוד נהנית ממנו אבל הוא לקח אותך רק טיפונת קדימה או שאולי בכלל לא. אולי למדת אותו ושמת את מה שלמדת במגירה?...

קורסים של ידע, אפילו ידע מרתק, יכולים להעמיס עלייך, עד שאת יוצאת מהם בתחושה של "אבודה", בלי מסלול ברור, בלי דרך לקחת את הכל עד הסוף — ליישם, לחיות, לחוש את השינוי.

ואם לקחת את זה עד הסוף מיוזמתך, עבדת קשה, השקעת, והתעייפת? אני יודעת. הייתי שם, מלא פעמים. והבטחתי לעצמי: אני לא חוזרת על הדפוסים הישנים שניהלו אותי פעם.

עברתי מלא קורסים ותוכניות לימוד בחיי. כמעט בכל התוכניות אף אחד לא לקח אותי לצעד הבא. אבל ידעתי משהו חשוב. אני מיישמת את מה שאני לומדת, אחרת מה הטעם?

אני רוצה לחסוך לך את המאמצים האלה. כי כמה אנרגיית חיים יש לנו אחרי גיל 40? יש לנו, כמובן. אני יוצאת מנקודת הנחה שנחיה עד 90 או 100, אבל אף אחת מאיתנו לא רוצה לבזבז את האנרגיה הזו על משהו בערך כזה,לא מספק כזה — נכון או לא?

וככל שאת מתחילה להתרחק מיום הולדת ה-40 שלך ואולי אפילו ה-50 ו-ה-60, זה צועק יותר ויותר חזק:
"תעשי משהו! עכשיו!"

זו הגדולה של האקדמיה לבריאות, שמחה והגשמה.

באקדמיה (הוירטואלית) תוכלי למצוא כמעט את כל מה שאת צריכה כדי לחיות את היומיום שלך מתוך

אנרגיה, בהירות ושמחה.

ואיפה זה קורה עכשיו בתוך האקדמיה?
זה קורה בתוך מועדון "יוצרות את החיים".

כל אחת נכנסת דרך שער אחר.

יש מי שהשער שלה הוא ארומתרפיה רגשית — וזה מה שהכי מעניין אותך כרגע.
להבין לעומק מה הגוף והרגש מבקשים ואיך להתייחס לזה באמצעות שמנים אתריים.
יש מי שמגיעה דרך מדיטציה מודרכת — כדי לחוות שקט ובהירות מבפנים.
ויש מי שהלב שלה נפתח דרך ציור אינטואיטיבי — ביטוי ישיר למה שלא תמיד יש לו מילים.

את בוחרת את הכלי המרכזי שמדבר אלייך ביותר —
ועליו את נרשמת ומשלמת.

שני הכלים הנוספים נפתחים עבורך כבונוס מלא!!

במועדון “יוצרות את החיים” את לומדת להיות מחוברת לרגש וצלולה במחשבה בו־זמנית.
את מרשה לעצמך להרגיש לעומק, לא לדלג מעל מה שקיים — ולעשות סדר פנימי אמיתי.
מתוך המקום הזה את מזקקת תובנות חדשות, ומבטאת את התחושות שלך דרך ציור, דרך מילים, דרך נוכחות.